תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בשירות הציבורי), התשס"ד-2003

תקנות שעת חירום (שירותי עבודה חיוניים בשירות הציבורי), התשס"ד-2003 1
בתוקף סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, מתקינה הממשלה תקנות שעת חירום אלה בדבר שירות עבודה חיוני בשירות הציבורי:
1. הגדרות
בתקנות אלה -
"המנהל" - כל אחד מאלה:
(1) המנהל הכללי של כל אחד ממשרדי הממשלה או מנהל יחידת סמך - לגבי עובד המשרד או יחידות הסמך, לפי הענין;
(2) מי שנתונה בידו סמכות של מנהל כללי לפי סעיף 41 לחוק שירות המדינה (מינויים), התשי"ט-1959 - לגבי עובד יחידתו;
(3) מנהל בתי המשפט - לגבי עובד בתי המשפט ובתי הדין לעבודה;
(4) מנהל בתי הדין הרבניים - לגבי עובד בתי הדין הרבניים;
(5) המנהל הכללי של תאגיד שהוקם בחוק או לפי חוק - לגבי עובד התאגיד;
(6) המנהל הכללי של חברה ממשלתית, כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975 - לגבי עובד החברה;
(7) מנהל בית חולים - לגבי עובד של בית החולים;
(8) מנהל קופת חולים, כמשמעותה בחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994 - לגבי עובד הקופה;
(9) ראש רשות מקומית - לגבי עובד הרשות המקומית;
(10) המנהל הכללי של משרד ממשלתי - לגבי עובד תאגיד שעיסוקו בתחום האחריות של אותו משרד ואשר פעילותו נדרשת להגנת המדינה, לביטחון הציבור או לקיום האספקה והשירותים החיוניים;
"מקום עבודה" - כל אחד ממקומות העבודה המנויים בהגדרה "המנהל";
"עובד" - מי שערב תחילתן של תקנות שעת חירום אלה היה מועסק במקום העבודה;
"שירות עבודה חיוני" - שירות של עובד במקום עבודה.
2. קריאה לשירות עבודה חיוני
(א) המנהל או מי שהוא הסמיך לכך, רשאי לקרוא בצו לשירות עבודה חיוני (להלן - הצו), עובדים מסוימים, עובד פלוני או סוג או חטיבה של עובדים במקום העבודה. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: